את שחר ונעם דגן אני מכירה מגיל שנה וחצי.

זאת אומרת שאני ממש רואה אותם גדלים כבר 11 וחצי שנים!

מילדים חמודים ושובבים הפכו לגברים אמיתיים.

משפחת דגן ואנחנו הכרנו בבסיס רמון שבנגב.

הוא היה המפקד של האיש לי. אבל היא, רונית- הפכה להיות שכנה-חברה-אחות.

הייתי אז צעירה, ללא ילדים. היה לי די משעמם בשיכון. כמה חיכיתי לשעה 16:00 שילדי דגן (שי, הבכורה והתאומים) יחזרו מהגן!!

והנה, השנים עוברות וגם אני הרחבתי את המשפחה ולדגנים התווסף מעין המתוק.

לפני חצי שנה, פניתי לרונית : "אל תשכחי שאני עושה אירועים כן? מה עם הבר מצווה? צריך להתחיל לעבוד"

איזה כיף היה לעבוד יחד: שחר ונעם שותפים מלאים.

תכלס, נעם – בחר את העיצוב ושחר – זה שזרם עם כל החלטה  (לא פחות חשוב)

השבת היתה נפלאה. כל המשפחה והחברים נהנו.

ארוחת ערב שבת – רונית הפיקה לה בבית. שולחן ערוך ומעוצב. רונית בישלה לבדה עם עזרה קלה מהשכנות המקסימות שלה.

בבוקר לאחר הקריאה בתורה, התכנסו המשפחה והחברים לקידוש לארוחת צהרים בחדר אוכל (המאתגר) של המושב.

התמונות המקסימות מדברות בעד עצמן.

היה מרגש, חם ומלא אהבה.

אז משפחת דגן- כמה אני אוהבת אתכם!

לכם, מקס ומוריץ- תמשיכו בדיוק כמו שאתם. תגדלו, תשאפו גבוה ותצליחו.

ואני מחכה למלחמה על מי יזכה בעדן שלי…