האיש המופלא שלי, חוגג יומולדת היום.
בדרך כלל הוא ואני, אנשי אוגוסט, לא חוגגים יומולדת. זה אוגוסט. חם. אף אחד לא זוכר אותנו. הוא בכלל עובד ואני בבית טובעת עם הבנות. אנחנו אנשים של "יום נישואין". וככה החלטנו, יומולדת לא חוגגים(!). "מזל טוב" בקטנה. וזה ממש מספק אותנו. ככה אנחנו. אנשי אוגוסט. למדנו להרפות מהיום הזה עם השנים.
אבל השנה, אני חייבת משהו לנפש. משהו בשבילו. הוא עובד כל כך קשה, כל הזמן, כל היום, כל השנה-כל שנה.
כן, אז היום יומולדת שלו וזה יום משמח כזה, חגיגי בבית. כי היום אנחנו מתכננות סופסוף לחגוג.
הבית מתעורר, הבנות קמות עם חיוך, כולם שמחים. כי היום לאבא יש יומולדת. הבנות מאוהבות באבא. הן רבות מי תתחתן "עם אבא". למדתי לקבל את האהבה הענקית הזאת שלהן בלב שלם למרות שהוא כמעט לא בבית.
יש מלא מה להגיד על האיש שלי, הוא מושלם. כן מושלם. ושכולם יקנאו. רגיש, עדין, צנוע, חתיך הורס, מפנק, גאון, אדיב, מפרגן ברמות שאין לתאר. מושלם. אבל – לא בבית.
לא בבית. מצב נתון. לא נמצא. נוכח מינוס מינוס. הוא תמיד בעבודה. גם כשהוא כן מגיע סופסוף הביתה, הוא עסוק בעינייני עבודה.
הוא עדיין חייל. בצבא. בצבא קבע. קבוע. תמיד.
ככה התחתנו, ככה ילדנו, ככה בנינו את ביתינו וככה אנחנו חוגגים ימי הולדת.
בהתחלה, שרק הכרנו, לא כל כך הבנתי את המשמעות של "איש צבא". בסדר, סבבה. מה כבר יכול להיות שונה? אז מגיע מאוחר. נו שויין. נסתדר. תמימות של גיל 24.
לאט לאט אני מבינה ש "וואלה, הוא באמת לא נמצא". זה התחיל בדברים הקטנים של בדיקות דופק, שקיפות עורפית ועוד.. הכל אני מספרת לו בטלפון אחרי כמה שעות מה היה.. ממשיך לימי הולדת ומסיבות בחגים בגנים..
ואני, אני מסתדרת הכל דבש. קטן עלי. זה קצת "אוכל אותו" שהוא מפספס (אני מקנאה שגם לי בא לפעמים לפספס משהו)
אבל שהוא בבית- חגיגה!
ריב סמוי של מי תיהיה יותר קרובה לאבא מתנהל כל הזמן.. אני מול כל אחת מהבנות.
אחת רוצה שיבוא לראות אותה בטרמפולינה, אחת רוצה לשחק שח מט, אחת רוצה לרכב יחד באופנים, אחת רוצה עכשיו שלוק והאחרונה רק רוצה על הידים. ואני- חייבת קרוב קרוב. לשבת ביחד, בירה במרפסת ולהתעדכן.
תכלס, אבא לחמש בנות פלוס אני, אולי עדיף לא להיות הרבה בבית.. הבית מלא הורמונים. בית של בנות. כל היום בובות, ציורים, עוגיות, נסיכות, מפגש לבובות, להכין מרק-תה-קפה מכלי מטבח, להחליף לבובה חיתול, להשכיב אותה לישון ולהחליף מליון פעם בגדים במהלך היום כי "רותח לי!!!"
אבל שאבא מגיע, הן שוכחות מיד (לא חם לך?!?) והכל מושלם. מקרקרות סביבו, מושכות אותו לכל הכיוונים. מיד חוטפות את הנייד מתחילות במסע הסלפי האין סופי של עצמן, והן איתו וכולנו יחד. והוא, הוא מיד אומר לי "יאללה, צאי לך לקפה החוצה.. תנשמי קצת". אני לא חושבת פעמיים ומיד לוחצת על המכונה. ובורחת לי.. לוקחת אוויר עמוק עמוק פנימה. כמה פירגון וכמה הבנה. "אני יעשה אמבטיות, תחזרי עוד שעה", "היום אני מגיע מוקדם, צאי לך"..
ומה הוא כבר מבקש 12 שנים? לקחת את כולנו לסיום קורס טייס! לא ייאמן, אבל אני הכרתי אותו אחרי שכבר סיים ולא הייתי אף פעם באירוע המכונן הזה. כל שנה לא הצלחנו להגיע. והשנים עוברות ויש כבר 5 בנות, ואני, אנחנו- עוד לא ראינו. אז השנה זה קרה. הוא היה מאושר. הבנות היו בשוק. לא מאמינות. "בזה אתה נוסע??" ורק אני בשקט שלי, עומדת מאחורה, מתרגשת, מדמיינת לי איך הוא עומד חייל צעיר, מרוגש כולו, מגיע לקו הסיום וחוצה אותו בהצלחה ומלא בגאווה.
לא יעזור, הוא לא בבית הרבה אבל הבית ממש סביבו. כל כמה דקות תיגש אלי אחרת ותשאל "מתי אבא מגיע היום", "אולי היום אבא מגיע מוקדם". יש לגדולה אפילו קבוצת ווטסאפ שלה איתו בשם "עדן ואבוש שלי" (כמובן שפרגנתי מהטלפון שלי). הן מחכות ומצפות לו ממש כל הזמן. ואם קורה נס והוא משחרר אותי לכמה שעות אז השמחה גדולה פי כמה וכמה כי "אבא עושה עלינו בייביסטר היום"!!!
אז אני יכולה לשכוח מבית מסודר וכלים שטופים. כי היום יש חגיגה. לרוב אני אשמע שהם הלכו לפלאפל או קנו קרטיב "שאת לא מרשה" ושהיום גם לא חייבים להתקלח. כיף לו. פשוט כך. כיף לו. מקבל מהבנות רק אהבה. כמעט ללא מלחמות.
אבל עם כל הכבוד לבנות (ויש כבוד) הוא שלי. לפניהן. הוא תמיד איתי. אפילו שלא זמין כל הזמן, הוא איתי. הוא תומך בי ומאמין בי כמו שאני לא תמיד בעצמי. הוא מפרגן לי כמו שאני לא הייתי מפרגנת לעצמי. הוא מלמד אותי להגיד בקול- אני שווה. הוא מושך אותי במקום שקשה לי. ממש נותן לי יד פיזית ומושך. הוא לוחש לי תמיד מילות חיזוק. הוא מצליח לקבל את השגעונות שלי ולפעמים נותן לי בקטנה כדי שאתאזן שוב. הוא צומח וגדל לידי ואני לידו תמיד. אני איתו בחלומות שלו וביעדים שלו. אני אלך אחריו לכל מקום שיציבו אותו. אני עם כל החמש, מאחוריו.
אז החלטנו הבנות ואני שהפעם אנחנו חוגגות. ואין מצב שהוא לא יהיה..
אז למרות אוגוסט והצבא מתנהל כרגיל הוא לקח יום חופש. כן, היום. ביומולדת שלו. 18.08. לא ייאמן. ואנחנו מוכנות למשימה.
הכנו, גזרנו, הדבקנו, ציירנו, פיצ'נצו' (מלשון פאנצ') וכרכנו את החוברת ברכות. הכנו את הצדנית עם אוכל, ממרחים, פירות וירקות. שתייה לרוב (בירה חובה- בשביל להתעדכן), מחצלת, אוהל ענק לכ-ו-ל-ם (כמו שהוא אוהב) ואנחנו בדרכנו לכנרת.
כי הדבר שהוא הכי אוהב זה להיות ביחד, כולנו. להגיד תודה על האושר הגדול שיש לנו.
אז חבר שלי, יומולדת שמח. תפרח ותגדל. תגיע רחוק, תגשים חלומות, תפנטז ותשאף.
שולחות לך מלא אהבה. אנחנו איתך באש ובמים. אוהבות אותך כמו שאתה. בדיוק. לפעמים לא בבית אבל תמיד נוכח. איתנו.
ועכשיו, נתפנק לנו בכנרת משפחה גדולה ושמחה בתקווה שאף אחת לא תתחיל להתלונן "רותח לי!!"
20 תגובות
השארת תגובה
מדהים !
מזל טוב ויום נפלא לכל המשפחה.
תודה זיו.
כל מילה בסלע אחד שיודע:)
מזל טוב אלוף!!
אפרת ריגשת! ממש מדהים. מכירה את ההרגשה של בעל עסוק בעבודה. שיהיה המון מזל טוב. שתמיד תהיו מאושרים!
אחותי, ריגשת ברמות!!!
מזל טוב ולחיי עוד הרבה ימי הולדת משותפים.
דמעות מכם יא זוג מושלם! (נכתב בלי טיפה של קנאה, והמון המון שמחה בכם…)
רק לציין שבן זוג כזה גדל רק אצל הורים כאלה מופלאים…
אפרת יקרה,
את מ ק ס י מ ה !
כל כך יצירתית וחמה.
הכתיבה שלך נובעת מלב גדול ואופטימי.
יישר כוח!
מזל טוב לאסא ורוב אושר בחיק משפחתך הנהדרת.
חיבוק גדול.
שלומית היקרה, תודה רבה על המילים החמות.. וכמו שאומר הפתגם העתיק "… שלומית/אפרת העתיד לפניך.."
יום הולדת שמח!! משפחה מהמממת שכמותכם!
וואווו, ריגשת עד הדמעות. המון מזל טוב לאסא איש יקר!
לעוד הרבה שנים מאושרות מלאות בשמחה וטוב יחד עם הבנות.
תודה קרן. רגשת אותי בחזרה. תודה
ליסון
פוסט מרגש מאוד…
זה זן מיוחד הנשים של אנשי הקבע…
אתם בחזית אחרת לא פשוטה ומאתגרת לא פחות.
כן אז תפרגני לעצמך מאוד， מסכימה עם האיש שלך
את קיבלת מתנה יקרה ואת שומרת מטפחת ומעצימה אותה באופן מופלא יסודי ומעורר השראה!!!
תמשיכי כך
אוהבת שלומית
אוי אפרת, זה כתוב נהדר
ואת גדולה מהחיים
אסא ואפרת תמיד כיף לראות את הזוגיות המקסימה שלכם ולשאוב ממנה השראה
אוהב אתכם,
אפרתי מקסימה ונפלאה
אם אני בוכה. זה אומר שקלעת בול למטרה. הוא באמת איש מקסים. האיש שלך. ומזל טוב לשניכם. יש הרבה על מה להודות!
וואי אפרת, רק עכשיו יצא לי לקרוא. וכל שבוע שעבר רציתי.
מדהים מדהים מדהים!
מרגש לקרוא אותך, קודם כל
עוד יותר לקרוא על המשפוחה
עוד יותר עליכם
ככל שקרובים יותר קשה למצוא מילים.. אבל אני כ"כ אוהב ומעריץ את מה שאתם ובניתם יחד. כמה טוב ומתיקות (והבנות…) שאין, פשוט אין.
מזל טוב לכם ולאסא!
ואנחנו צריכים לעשות לכם בייביסיטר דחוף…
ישי הגיס
אפרת יקרה!!
רק עכשיו אני קוראת, ומתפעלת…
אשה מוכשרת שיודעת לגעת ברגישות, עדינות ויופי.
תמשיכי לכתוב, יש לך את זה. ?
וכמובן, מזל טוב לאסא, הרבה אושר, בריאות, ונחת.
תודה על הכל יפה שלי, על הכל!
את מרגשת.
את הלב שלי.
את מספר 1 בעולם, בכל דבר!
שיהיה לנו עד 120 כבני 20
אין דברים כאלה..
פשוט וכנה
כל מילה נוספת מיותרת…
אולי בקרוב יהיה לו יותר זמן בבית
ליסון יא מוכשרת, אז גם לכתוב מדהים את יודעת. איפה את מאחסנת את כל הכישרונות האלה כשכל מ"ר במדינה הזו עולה כ"כ הרבה?
פוסט מרגש ונוגע ללב, ובעיקר משמח.
חיבוק גדול!